ירוק על המים - בסרביה

כשאמרנו לאנשים שאנחנו נוסעים לסרביה, קיבלנו הרמת גבה.. 'סרביה'? מה יש לעשות שם? והיו גם כאלה שבכלל ידעו איפה זה על המפה ואפילו חשבו שאנחנו מתכוונים ל'סיביריה'... אבל סרביה, כמו שציפינו, התגלתה כיעד מהפנט וייחודי שענה בדיוק על מה שחיפשנו. רצינו יעד קרוב אך אותנטי, מלא בטבע וירוק, והרבה שקט. בונוס גדול ליעד הזה – הכל כל כך זול! אז לרגל יום נישואינו, ורגע לפני שמצטרפת אלינו למשפחה בוסית קטנה שתכתיב את אופי הטיולים שלנו מעתה ואילך, יצאנו לחופשה קצרה בת 5 ימים בחבל ארץ קסום זה. נחתנו בבלגרד בליל יום רביעי, ומייד הלכנו לאסוף את הרכב שהזמנו מחברת ACE rent a car. משם נסענו למלון בבלגרד, ולאחר ארוחת ערב קלילה במקום שרירותי שגוגל המליץ בהתאם למה שהיה פתוח בשעה כזו (11:00 בלילה), חקרנו מעט את העיר שהיתה מדומדמת.

היום שלמחרת הוקדש לסידורים קלים כגון רכישת סים והחלפת כסף, מה שלצערי לקח המון זמן, כי היה קשה להתנהל מול המקומיים שלא יודעים אנגלית, ובלי וויי פיי היה עוד יותר מאתגר. ממליצה להסדיר את כל הנ"ל מייד כשנוחתים עוד בשדה התעופה - שם העובדים דוברים אנגלית טובה וככה לחסוך זמן יקר. לאחר שסופסוף סיימנו את הסידורים ועשינו צ'ק אאוט מהמלון, רגע לפני שעלינו לדרך לכיוון ההיי לייט של הטיול – איזור לייק פרוצ'אץ, נסענו עם הרכב לחפש מסעדה לאכול בה צהריים, מה שהתגלה כטעות מספר שתיים. בעיר מאוד קשה להתנהל עם חנייה, השילוט היה בסרבית בלבד והיה קשה להבין איך זה עובד ואיפה אפשר לחנות. בסוף התברר שצריך להוריד אפליקציה בשם Parking Servis שמזכירה את פנגו, ודרכה אפשר לשלם עבור החנייה. בסופו של דבר ויתרנו והלכנו במקום זה לסופר LIDL, שם הצטיידנו גם באוכל לקראת ארבעת הימים הבאים שלנו בבית על המים שמחכה לנו בלייק פרוצ'אץ.

לייק פרוצ'אץ

למעשה המקום הזה, כשנתקלתי בתמונות משם באחד משיטוטיי במדיה, הוא זה שהכתיב את בחירת היעד לחופשה. אי אפשר שלא להתפעם מהתמונות המהפנטות של המקום, לא כל שכן להיות שם ולחוות את זה.

האגם הינו מאגר מים מלאכותי שנבנה בשנת 1966 לצורך הפקת חשמל והוא בעצם סכר שיוצא מנהר דרינה המפורסם. מהעבר השני של הנהר נמצאת המדינה בוסניה והרצגובינה שעד מלחמת האזרחים הקשה שהיתה באיזור בשנות ה90 היוותה ביחד עם סרביה ועוד מספר מדינות שכנות את מדינת יוגוסלביה. כאמור, לאחר התברברות בעיר הבירה בלגרד, סופסוף יצאנו לכיוון האגם, נסיעה שארכה כ3 שעות והיוותה רואד טריפ מרענן של נופים ירוקים, אגמים וכפרים אותנטיים שפזורים לאורך הדרך. בדרך עצרנו בכפר המתוק Valjevo  בדיוק בשעת שקיעה מרהיבה. התמונות מדברות בעד עצמן:

לקראת חשכה, הגענו לבית הצף שחיכה לנו באגם פרוצ'אץ, מה שהתברר כטעות מספר 3. האיזור היה חשוך מאוד, וכדי להגיע לבית היינו צריכים לאסוף את הקאנו שחיכה לנו ולשייט כ20 מ' לכיוון הבית, וכל זה בזמן חשכה, עם כל הפקלאות, פלוס בטן הריונית... דברים שללא ספק נחשוב עליהם מראש כהבוסית הקטנה תגיח לעולם! אבל הבוקר שלמחרת היה שווה את הכל...

אחרי שינה עמוקה, קמנו ישר לנוף המהפנט הזה:

אין מילים שיתארו את הפסטורליות הזו. כצלמת, הנטייה הטבעית שלי היא מייד להנציח את הרגע בקליק, אבל הפעם אני מרגישה שהקסם לא עובר במלואו מבעד לעדשה.

את היום הזה החלטנו להעביר בקונספט של SLOW LIVING. לקחת את הזמן, לעצור, להתבונן, לשאוף אוויר אגם צלול...

והמקום הזה, בלב האגם, מוקף בהרי טארה המרשימים, כשהשקט והירוק שמעורבב בצבעי השלכת שהתחילה, היה המקום המושלם לכל זה.

לקראת שעת צהריים מאוחרת החלטנו לצאת לסקור את האיזור. כאמור, היינו במוד של סלואו ליבינג, ובלי יותר מדיי תיכנונים מראש. כמו תמיד הכנתי מראש רשימה במפות של גוגל עם מקומות באיזור שהומלצו באתרי תיירות השונים, כך שפשוט פתחנו את הרשימה ובדקנו מה באיזורינו, ולשם נסענו.

התחנה הראשונה: מפלי Vrelo.

במרחק נסיעה קצר מאוד הגענו למקום. צבעי השלכת בנקודה זו היו מהפנטים, המפלים שלשמם מגיעים לאיזור קצת פחות, אבל גם ככה זה 'על הדרך' כך שבהחלט היתה עצירה מרעננת לשטוף את העיניים בקצת טבע ולשאוף אוויר צלול.

משם המשכנו לנהר דרינה, ובדיוק בשעת דמדומים מושלמת, הגענו לבית המפורסם בלב האגם:

לבית הזה יש היסטוריה מעניינת, ולא ברור אם הוא נוצר יותר כבדיחה מקומית, או מתוך צורך הכרחי. מה שבטוח – המקום הוא ללא ספק אטרקציה תיירותית ולא סתם ממוקמת שם מסעדה נחמדה שמשקיפה על האיזור, שם אכלנו ארוחת ערב במחיר מגוחך של כ30 ₪...

מילה על המסעדות בסרביה: לצערי הרב בסרביה עדיין מותר לעשן במקומות סגורים, ותרבות העישון שם באופן כללי היא מאוד חזקה, כך שמאוד מאתגר לשבת בפנים למי שרוצה להימנע משאיפה פסיבית של עשן סיגריות וזה גרם לנו למעט לשבת במסעדות, אל אף שהאוכל מאוד טעים והמחירים הם בגדר בדיחה.

היום שלמחרת הוקדש לטארה נאשיונאל פארק, פארק עצום שחוצה את גבולות סרביה ומתפרס גם על פני מונטנגרו השכנה.

הפארק מפורסם בעיקר בגלל הדובים החומים שחיים בו - זן ייחודי לאיזור, ולאורך כל היער ניתן לראות שלטי אזהרה והוראות התגוננות במקרה שפוגשים בהם... מודה שעם כל החשש, דווקא היה בי רצון קל לפגוש באחד כזה ולתת לו חיבוק דוב 😉

הנסיעה ביער עצמו הרגישה כמו מתוך סיפורי אגדות. לאורך כל הדרך יש עצים עבותים ממינים שונים שאופייניים לאיזור זה אשר מסתירים כל פיסת שמיים ויוצרים סככה טבעית מכושפת. צבעי השלכת המהפנטים של העונה הוסיפו לנופך הקסום ולאווירת המסתורין שאופפת את היער. הכי מתאים היה לפגוש דוב בתוך כל זה, אבל כנראה שהם מפחדים מהמטיילים יותר משהמטיילים מפחדים מהם...

לאחר נסיעה לא ארוכה בתוך היער (שהתארכה רק מהעצירות הרבות שעשינו כדי לספוג מהקסם של היער במו רגלינו), הגענו לחניון שממנו ממשיכים רגלית עד לתצפית בשם Banjska Stena.

המסלול שכולל טיפוס במעלה היער הקסום אורך כחצי שעה, והוא קליל יחסית. בסופו מגיעים לנקודת גובה אסטרטגית ממנה נשקף נהר דרינה המתפתל במלוא הדרו, אגם פרוצ'אץ, והרי טארה המרשימים. במקום יש שלחנות פיקניק שיכולים להוות נקודת עצירה לפיקניק נחמד בחיק הטבע.

לאחר מכן חזרנו לבית הצף הקסום שלנו בדיוק בשעת הדמדומים, אותה ניצלנו לשיוט באגם הישר אל תוך השקיעה... חיים בסרט או לא? 😊

היום שלמחרת היה היום האחרון שלנו באגם, והיום האחרון בסרביה.

הטיסת חזור היתה בשעה 23:00 כך שהיה לנו את כל היום לפנינו. רגע לפני שנפרדנו מהבית באגם, ולרגל זה שהשמש האירה פנים ביום זה – החצי האמיץ נתן קפיצה למים ועשינו שיוט אחרון בקאנו, לספוג עוד קצת מהאוויר הצלול והאווירה הקסומה של המקום.

הערה על העונה בה טיילנו (סוף אוקטובר): מזג האוויר בעונה הזו ובאיזור הזה כבר די קריר, מה שנקרא OFF SEASON, ולזה יש יתרונות וחסרונות. איזור האגם, שלמיטב הבנתי שוקק חיים בעונת הקיץ ומלא במטיילים שמגיעים לאיזור לטבילה באגם כדי להפיג את החום, היה די דומם בעונה זו. אבל מלבד העובדה שהיה כבר קר מכדי להנות מטבילה באגם עצמו, היה לאיזור קסם שנראה כייחודי דווקא בגלל העובדה שלא היו בקושי אנשים מלבדנו ועם הנוף המהפנט שמסביב הרגשנו כמו בתוך אגדה פרטית.

בדרך חזרה לבלגרד, משם יצאה הטיסת חזור, עצרנו בתצפית המרשימה Ovcinja:

לאחר שבדקנו במפות של גוגל מה עוד נמצא בדרך כדי לשבור את הנסיעה, עצרנו שוב בעיירה הציורית Valjevo ושמנו פנינו לכנסייה Lazarica Church  שהופיעה בהרבה המלצות. אך לצערי שהגענו למקום קלטנו שיש גרם מדרגות אין סופי שאורך כ18 דק' בכדי להגיע למקום עצמו, ולכן החלטנו לוותר. למי שיש זמן וכוח – נראה מקום בהחלט שווה ביקור שמשקף את התרבות הדתית של הסרביים ונותן הצצה לארכיטקטורה המרשימה וההשקעה שלהם במוסדות הדת.

בסופו של דבר הגענו שוב לבלגרד עיר הבירה, ורגע לפני שעת הסגירה – הספקנו ביקור חטוף במצודת בלגרד ההיסטורית, שם התערבבנו עם ההמון המקומי אשר נהר למצודה בה התקיימו טקסי דת שונים. לא הצלחנו להבין אם מדובר באירוע מיוחד, או בטקס קבוע של ימי ראשון, אבל מה שבטוח היה מרתק לצפות בזה.

וכאן תמה החופשה שלנו, שהשאירה בנו ללא ספק מקום חם בלב לחבל ארץ הזו, ומי יודע – אולי עוד נשוב 😊

לחצו כאן ללינק עם רשימת מקומות מומלצים לביקור במפות של גוגל לחצו כאן להמלצות לבתי נופש צפים בלייק פרוצ'אץ לחצו כאן לעוד תמונות מהחופשה שלנו